בשיא האביב מבצבצים פרחיו האדומים של דם המכבים האדום- פרח שהפך לסמל בלתי נפרד מיום הזיכרון.
על פי האגדה, בימי קרבות המכבים בכל מקום שבו נשפך מדמם של המכבים צמח פרח בעל גוון שני עמוק שצבעו אינו דוהה. מאגדה זו קיבל פרח דם המכבים את שמו וגם את כינויו כפרח "אלמוות".
אך לפני שנהפך לסמל לגבורה ולשכול, דם המכבים היה ידוע כצמח המשמש להצתת אש במהירות ויעילות הודות לשערות הצמריות שעל גבעוליו.
לפני שדרכים מודרניות להצתת אש הגיעו לארץ היה נהוג ברב יושבי הארץ להצית אש באמצעות אבני צור ושימוש בצמחים צמריים אותם כינו "סופאן"- צמר בערבית.
דם המכבים האדום Helichrysum